נָשַׁ֣מּוּ מְסִלּ֔וֹת שָׁבַ֖ת עֹבֵ֣ר אֹ֑רַח הֵפֵ֤ר בְּרִית֙ מָאַ֣ס עָרִ֔ים לֹ֥א חָשַׁ֖ב אֱנֽוֹשׁ׃

צְדִיאוּ כִבְשַׁיָא פְּסָקוּ עָדֵי אוֹרְחָא עַל דְאַשְׁנִיאוּ קְיָמָא אִיתְרְחִיקוּ מִקִרְוֵיהוֹן לָא חֲשִׁיבוּ בְנֵי אֱנָשָׁא דְבִישְׁתָּא אַתְיָא עֲלֵיהוֹן:

נשמו מסלות. כי מלך אשור לא יעמוד בבריתו עם גוי:

לא חשב אנוש. מאומה נגדו:

נשמו מסלות. הדרכים נעשו שממה כי נשבת עוברי דרך מפחד האויב:

הפר ברית. האויב הפר הברית שכרת עם ישראל ומאס עריהם מלהניחם על תלם כי הרסם עד היסוד:

לא חשב אנוש. לא חשב אותנו לבני אדם:

נשמו. מל׳ שממה:

מסלות. ענינו דרך כבושה:

שבת. בטל:

אורח. דרך:

הפר. ענין בטול:

חשב. מל׳ מחשבה: