יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאׇזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ בָּֽהּ׃

חֲלַף דְאַרְגֵזְתָּא עַל מֵימְרִי וְאִתְרְגוּשְׁתָּךְ סְלִיקַת לִקֳדָמָי וַאֲשַׁוֵי שֵׁירִין בְּלִיסָתָךְ וּזְמַם בְּסִפְוָתָךְ וַאֲתֵיבִנָךְ בְּאוֹרְחָא דַאֲתֵיתָא בָהּ:

אלי. באה אלי:

ושמתי חחי. ר״ל בע״כ אשיב אותך:

ושאננך. הוא מל׳ שאון והמייה:

חחי. הוא הטבעת ההושם בלחי בהמה שעסקים רעים למשכה על ידה וכן ונתתי חחים בלחייך (יחזקאל ל״ח:ד׳):

ומתגי. הוא כעין רסן כמו מתג לחמור (משלי כ״ז):