וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית שָׁחִ֑יס וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים (ואכול) [וְאִכְל֥וּ] פִרְיָֽם׃

וְדֵין לָךְ אָתָא אֲכוֹל בְּשַׁתָּא הָדָא כַּתִּין וּבְשַׁתָּא תִּנְיֵתָא כַּתְכַּתִּין וּבְשַׁתָּא תְּלִיתָאָה זִרְעוּ וַחֲצוֹדוּ וְצוּבוּ כַרְמִין וֶאֱכוּלוּ אִבְּהֶן:

ובמלכים [שם כ"ט] סחיש ובישעיה [שם ל'] שחיס. כמו כבש (ויקרא ג' ז') כשב [שם ד' ל"ב], והטעם אחד:

וזה לך האות. אל מול חזקיהו ידבר הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת כי הנה הלגיונות החריבו וקללקו הזרעים וגדעו האילנות והקב״ה מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים:

ובשנה השנית שחיס. אולי היתה שנת השמטה והיו אסורים בחרישה וזריעה ולזה נתברכו ספיחי הספיחים:

ובשנה השלישית זרעו. ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב:

ספיח. הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו כמו ספיח קצירך (ויקרא כ״ה):

שחיס. ענינו ספיחי ספיחים, או ספיחי האילנות ואין לו דומה: