וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם־צָרָ֧ה וְתוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד־מַשְׁבֵּ֔ר וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה׃

וְאָמְרוּ לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר חִזְקִיָה יוֹם עָקָא וְחִיסוּדִין וְנִיאוּצָא יוֹמָא הָדֵין אֲרֵי אֲקֵיפְתָּנָא עָקָא כְּאִתָּא דְיָתְבָא עַל מַתְבְּרָא וְחֵיל לֵית לָהּ לְמֵילַד:

ותוכחה. האויב מתווכח להשתבח בהצלחתו ואומר ידי רמה:

ונאצה. מבזה את המקום בדברי חרוף:

כי באו בנים. דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים ויושבת על המשבר ואין בה כח להוליד הבנים:

ותוכחה. ענין תוכחות וברור דברים:

ונאצה. ענין בזיון וכן נאצו האנשים (ש״א ב):

משבר. מקום מושב היולדת וכן במשבר בנים (הושע יג):