כִּ֣י לֹ֥א שְׁא֛וֹל תּוֹדֶ֖ךָּ מָ֣וֶת יְהַלְלֶ֑ךָּ לֹא־יְשַׂבְּר֥וּ יוֹרְדֵי־ב֖וֹר אֶל־אֲמִתֶּֽךָ׃

אֲרֵי לָא דְבִשְׁאוֹל מוֹדַן קֳדָמָךְ מֵיתַיָא לָא מְשַׁבְּחִין לָךְ לָא מְסַבְּרִין נַחְתֵי גוּב בֵּית אָבְדָנָא לְפוּרְקָנָךְ:

כי לא שאול תודך. הטעם על הגוף הנקבר בשאול, [מלת לא מושכת עצמה ואחרת עמה] וכן הוא מות לא יהללך, כמו מתן בסתר יכפה אף (משלי כ"א י"ד):

ישברו. כמו ייחלו, כמו עיני כל אליך ישברו (תהלים קמ"ה ט"ו), ורבים יתמהו איך כתב הנביא כדברים האלה, שמכחישים בתחיית המתים, ויש להשיב כי הגוף אין לו כח ולא דעת בצאת הנשמה ממנו, ולמה יתמהו, והנה גם בהיות הנשמה דבקה עם הגוף איננו מבין ואף כי במותו:

כי לא שאול תודך. מי שהוא בשאול אינו מודה לך ר״ל אם הייתי מת לא הייתי מודה לך על מפלת סנחריב:

מות יהללך. אנשי מות לא יהללך ומלת לא משמשת בשתים וכפל הדבר במ״ש:

לא ישברו. האנשים אשר כבר ירדו אל הבור לא יקוו שתאמת להם הבטחתך כי אין להם תועלת בעניני זה העולם ור״ל אם כבר הייתי מת לא הייתי מקוה עוד על מפלת סנחריב כאשר הבטחת:

ישברו. ענין תקוה כמו עיני כל אליך ישברו (תהילים קמ״ה:ט״ו):