וְהֶחֱזִ֩יקוּ֩ שֶׁ֨בַע נָשִׁ֜ים בְּאִ֣ישׁ אֶחָ֗ד בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר לַחְמֵ֣נוּ נֹאכֵ֔ל וְשִׂמְלָתֵ֖נוּ נִלְבָּ֑שׁ רַ֗ק יִקָּרֵ֤א שִׁמְךָ֙ עָלֵ֔ינוּ אֱסֹ֖ף חֶרְפָּתֵֽנוּ׃ {ס}

והחזיקו. ויאחזו:

וְיִתְקְפָן שְׁבַע נְשִׁין בְּגַבְרָא חַד בְּעִדָנָא הַהִיא לְמֵימָר מִדִילָנָא נֵיכוּל וּמִידִילָנָא נִתְכְּסֵי לְחוֹד יִתְקְרֵי שְׁמָךְ עֲלָנָא כְּנוֹשׁ חִסוּדָנָא:

והחזיקו שבע. הטע' רוב בעבור ימי השבוע, כל זה בעבור שימותו הזכרים במלחמה:

והחזיקו. ארז״ל נ״נ גזר על עמו שלא יאנסו הנשואות לאיש ועל שיתרבו האלמנות יחזיקו שבע נשים באיש אחד להנשא לו:

לאמר. וכה תאמרנה אל תחוס לדאוג על צורך הספוק והמזון כי נאכל לחמנו ונלבש שמלתנו ואין לנו עליך כלום רק יקרא שמך עלינו לומר שאתה בעל שלנו ואנו נשואות לך:

אסוף. כנוס החרפה מאתנו שלא יאנסו אותנו חיל נ״נ:

והחזיקו. ענין אחיזה:

אסוף. הכנס כמו ואין איש מאסף (שופטים י״ט:ט״ו):