מַלִילוּ עַל לִבָּא דִירוּשְׁלֵם וְאִתְנַבּוּ עֲלָהּ אֲרֵי עֲתִידָא דְתִתְמְלֵי מֵעַם גַלְוָתָהָא אֲרֵי אִישְׁתְּבִיקוּ לָהּ חוֹבָהָא אֲרֵי קַבִּילַת כָּס תַּנְחוּמִין מִן קֳדָם יְיָ כְּאִלוּ לָקַת עַל חַד תְּרֵין בְּכָל חַטָאתָהָא:
דברו. לעולם דבור על לב להסיר העצב והדאגה שעברה, וכן וידבר על לבם (בראשית נ' כ"א):
וטעם ירושלם כנסת ישראל:
כי מלאה צבאה. מלאו ימיה, וכמוהו כל ימי צבאי איחל (איוב י"ד י"ד) הלא צבא לאנוש [שם ז' א'] והמפרשים אמרו שהוא כמשמעו, והראשון הוא הנכון:
כי נרצה. נשלם ותם, כמו עד ירצה כשכיר יומו [שם י"ד ו'] אז תרצה הארץ (ויקרא כ"ו ל"ד) כטעם תם עונך (איכה ד' כ"ב):
כפלים. מצרות שלקח כל גוי:
בכל חטאותיה. בעבור כל חטאותיה:
על לב. דברים המקובלין על הלב:
וקראו אליה. אמרו לה אשר מלאה ונשלמה זמן גלותה:
כי נרצה. נתפייס עונה ר״ל נתכפר עונה:
כי לקחה. כי כבר לקחה תשלומין מיד ה׳:
כפלים. ר״ל שתי גליות גלות בבל וגלות ראמולוס:
בכל חטאתיה. בעבור כל חטאתיה:
צבאה. ענינו זמן קצוב וכן הלא צבא לאנוש (איוב ז׳:א׳):
נרצה. מל׳ רצוי ופיוס:
