הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃

הָא שַׁוִיתֵיכוֹן לְמוֹרַג תַּקִיף חֲדַת מָלֵי סִמְפּוֹרִין תְּקָטֵיל פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא וּתְשֵׁיצֵי וּמַלְכוּתָא כְּמוֹצָא תְשַׁוֵי:

למורג. ידוע, וכמוהו המוריגי' (שמואל ב' כ"ד כ"ב):

חרוץ. שהוא גזור כמשפט, כמו כן משפטיך אתה חרצת (מלכים א' כ' מ') אל תתמה בעבור שהכתוב ידבר עם ישראל בלשון נקבה גם לשון זכר בפסוק אחד, כי טעם הנקבה העדה, ואיננה נקבה ממש:

וטעם תדוש הרים משל לבבליים:

הנה שמתיך. שמתי אותך להיות מורג העשוי חריצים והוא חדש החדוד ביותר והוא בעל פיפיות רבות:

למורג. הוא כעין לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים ובו דשים התבואה וכן והמוריגים וכלי הבקר (ש״ב כד):

חרוץ. עשוי חריצים ובקיעות בין אבן לאבן:

בעל פיפיות. ר״ל שיש בו פיות וחדודים רבים והם החריצים:

תדוש. מל׳ דישה:

ותדוק. מל׳ דק:

כמוץ. היא פסולת התבואה: