וְהוּא֮ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֤חַ בַּחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הׇחְבָּ֑אוּ הָי֤וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב׃

וְהוּא עַם בָּזִיז וַאֲנִיס אִתְחַפִיאוּ בַהֲתָא עוּלֵימִין כּוּלְהוֹן וּבְבָתֵּי יְסוּרִין עֲנִינִין הֲווֹ לַעֲדִי וְלֵית דִמְשֵׁיזֵיב לְבִזָא וְלֵית דַאֲמַר אֲתֵיב:

והוא. שסוי. מבעלי הה"א כמו שוסי' את הגרנות (שמואל א' כ"ג א'):

הפח. שם הפעל, כמו נפיחה, ואם הם שנים שרשים:

בחורים. מגזרת חור פתן (ישעיהו י"א ח'), והטעם שהם אסורים יושבים בתחתית יוצאי השבי:

השב. בעובר שהוא סוף פסוק, והוא פועל יוצא, השב המשסה:

מי בכם יגיד זאת. כמו זה הנביא שתאמרו שהוא עור, וישמע העתיד וזה לאחור, וזהו מגזרת אל תאחרו אותי (בראשית כ"ד נ"ו):

לפנים. מגזרת פנה:

והוא עם בזוז ושסוי. ר״ל והם לא כן עשו כי לא למדו דעת את העם ולא שבו מדרכם והמה בעונם בזוזים ורמוסים לכל:

הפח בחורים כולם. כל בחוריהם היו להם מפח נפש והמה היו חבואים וכלואים בבתי כלאים:

ואין מציל. אין מציל מן הבזה:

משיסה. היו למשיסה ואין מי אומר השיבהו למקומו ואל תוסיף לרמסהו ומוסב למעלה לומר הלא על כי לא נתנו לב לשמוע ולראות קלקול הדור ולתקנם באה עליהם הצרה הזאת ומהראוי הוא לקראם עורים וחרשים:

בזוז. מל׳ בזה ושלל:

ושסוי. ענין רמיסה כמו שסוהו כל עוברי דרך (תהילים פ״ט:מ״ב):

הפח. ענין דאבון ודאג כמו ונפש בעליה הפחתי (איוב ל״א:ל״ט):

ובבתי כלאים. הוא משמר בית האסורים:

החבאו. מל׳ מחבואה ומסתור:

משיסה. כמו למשיסה והוא ענין רמיסה: