מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃

מַן עֲבַד דַחֲלָא וְצַלְמָא אַתִיךְ בְּדִיל דְלָא לַהֲנָאָה:

מי וגו'. היש שגעון כמו מי שיצר אל, וקראו כפי מחשבתו:

נסך. כמו עגל מסכה (ירמיה ז' ה') [לבלתי הועיל]:

מי יצר אל. מי עשה שטות כזאת לעשות אל ולצקת פסל לבלי תועלת:

נסך. ענין יציקה והתכה: