יֹצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵ֗ׄמָּׄהׄ בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ׃

עַבְדֵי צַלְמַיָא כּוּלְהוֹן לְמָא וּפָלְחֵיהוֹן דְלָא יַהֲנוּן לְהוֹן וְסָהֲדִין אִינוּן בְּנַפְשָׁתֵיהוֹן דְלָא חָזָן וְלָא יָדְעִין בְּדִין דְיִבַּהֲתוּן:

יוצרי פסל כולם תוהו. הם ופסיליהם תוהו:

וחמודיהם. שיצירום במשכיות עד שיהיו נחמדים לעין והם הפסילים:

ועדיהם המה. כי הפסילים לא יראו ולא ידעו:

למען יבושו. דבק עם ועדיהם המה:

יוצרי פסל. האומנים העושים הפסל כולם תוהו כי מעשיהם תוהו:

וחמודיהם. הפסילים שהמה חמודים להם הנה אין בהם תועלת ועדיהם המה. הפסילים הם עדים בעצמם שלא יועילו כי לא יראו ולא ידעו מאומה ואיך א״כ יועילו לאחרים:

למען יבושו. העדות ההיא תועיל למען יבושו החומדים אותם:

יוצרי. ענין עשיה וחדוש וכן יוצר עמל עלי חוק (תהילים צ״ד:כ׳):