חָרַ֣שׁ עֵצִים֮ נָ֣טָה קָו֒ יְתָאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַעֲשֵׂ֙הוּ֙ בַּמַּקְצֻע֔וֹת וּבַמְּחוּגָ֖ה יְתׇאֳרֵ֑הוּ וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּתַבְנִ֣ית אִ֔ישׁ כְּתִפְאֶ֥רֶת אָדָ֖ם לָשֶׁ֥בֶת בָּֽיִת׃

נַגָר אָעִין נָפֵיץ בְּחוּטָא מְסַר לֵיהּ בְּמַשְׁקוּלְתָּא מְגַזֵי לֵיהּ בְּאִזְמֵילַיָא וּבִנְצוּרִין מְאַחֵיד לֵיהּ וְעָבֵיד לֵיהּ כִּדְמוּת גְבַר כְּתוּשְׁבְּחַת אִתְּתָא לְמִיתַּב בְּבֵיתָא:

חרש. הזכיר פסילי האבן והברזל והנה גם פסילי העץ:

נטה קו. כי כן משפט':

יתארהו. יעשה תארו והנכון שהוא כמו ותאר לכם הגבול (יהושע ט"ו ט'), כדמות רושם:

בשרד. מין ממיני צבעונים, ואין רע לו:

יעשהו במקצעות. יתקן, ויאמר ר' יונה ז"ל כי המקצוע רמז לשרטוט:

במחוגה. מגזרת חוג, הוא הכלי שיעשה בו העגול:

בתפארת אדם. יש אומרים נקבה, ואין צורך רק הטעם כפול:

לשבת בית. כאדם שיושב בביתו:

חרש עצים. וכשנשלם מלאכת המעצד אז אומן העצים ינטה קו המדה על הקורה לחתכו במעצד לפי הראוי:

יתארהו בשרד. אח״ז יסמן תואר הפסל בצבע השרד וע״פ המסומן יעשהו במקצעות והוא כלי מכלי הנגרים:

ובמחוגה יתארהו. ובמחוגה מסבב בו ציורים עגולים לייפותו:

כתפארת אדם. ר״ל שצורתו מפוארה משאר בעלי חיים:

לשבת בית. ר״ל כל עצמו לא נעשה האל לשבת בבית כי ממקומו לא ימיש:

קו. חבל המדה:

יתארהו. מלשון תואר ותמונה:

בשרד. הוא שם צבע מה במקצעות. הוא מכלי הנגרים מקלף בהם העץ ומחליקו והוא מל׳ ואת הבית יקציע (ויקרא י״ד:מ״א) שהוא ענין קלוף:

ובמחוגה. כן שם הכלי שעושים בו העגולים:

יתארהו. ענין סבוב וכן ותאר הגבול (יהושע טו):

כתבנית. דמות לצורה: