לִכְרׇת־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֤ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ־ל֖וֹ בַּעֲצֵי־יָ֑עַר נָטַ֥ע אֹ֖רֶן וְגֶ֥שֶׁם יְגַדֵּֽל׃

לְמִקַץ לֵיהּ אַרְזִין וּנְסִיב תְּרֵז וּבְלוּט וּמַתְקֵיף לֵיהּ בַּאֲעֵי חוּרְשָׁא נְצַב אוּרְנָא וּמִטְרָא יְרַבֵּי:

לכרות. הטעם יש מי שיפסול אלהיו מארזים, ויש מי שיקח תירזה מין ממיני אילנים:

ויאמץ לו. יטעהו:

אורן. שם אילן, או פירושו שורש:

וגשם. גוף, גם כן תרגום ארמית, גם בלשון קדר, ויש אומרים הוא יטע אורן, והגשם יגדלנו:

לכרת לו ארזים. למעלה סיפר מעשה הפסל מעץ חצוב ועתה אמר עוד יש מי אשר יטריח לבוא ביער ולכרות לו ארזים לעשות ממנו הפסל:

ויקח תרזה ואלון. יש מי שיקח תרזה ואלון כי העצים ההמה יפים ביותר ועל שאינם חזקים כארז מחזק אותם במסמרי עצי היער:

נטע אורן. ר״ל ויש מי אשר יטרח עוד יותר שנוטע מתחילה נטיעה של אורן הטוב למלאכה וממתין עד שיגדל ויהיה ראוי לפסל:

וגשם יגדל. כאומר עם שכונת הנוטע הוא לעשות ממנו פסל על כל זה מגדלו הגשם בשליחות המקום כי עולם כמנהגו נוהג ועתידין הן ליתן את הדין וכמ״ש חז״ל בגזל סאה חטים וזרעה וכו׳:

תרזה ואלון. שמות אילני סרק:

ויאמץ. ענין התחזקות:

אורן. שם אילן סרק ובדרז״ל ארונים עשו (ר״ה כג):