רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹא־יַצִּ֤יל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ וְלֹ֣א יֹאמַ֔ר הֲל֥וֹא שֶׁ֖קֶר בִּימִינִֽי׃ {ס}

הָא דְחַלְתָּא פַלְגֵהּ קִטְמָא לִבֵּהּ שַׁטְיָא אַטְעֲיֵהּ וְלָא יְשֵׁיזֵיב יַת נַפְשֵׁהּ וְלָא יֵימַר הֲלָא שִׁקְרָא עֲבָדֵית בִּימִינִי:

רעה. כאדם שירעה אפר, שיזיק ולא יועיל, או טעמו כמו רועה רוח (הושע י"ב ב'):

הותל. תאר השם, כי שמות התאר משתנים על משקל ורגל מועדת (משלי כ"ה י"ט):

לב. הטפש:

הטהו. וזאת המלה לגנאי בכל המקרא, כי הוא נוטה מהדרך הישרה, ומלת להטות (שמות כ"ג ב') פירשתיו:

רועה אפר וכו׳. ר״ל לבו המהתל ומלעיג בו הסיתו שיקבל לרועה ומנהיג את הדבר אשר חשוב אל האפר כשישרפוהו:

ולא יציל. אף האומן העושה הפסל לא יציל נפש עצמו ולא יאמר הלא מה שעשיתי בימיני הוא שקר ואין בו תועלת כי מעשה ידי הוא:

רועה. ר״ל מנהיג:

היתל. ענין לעג וכן ויהתל בהם אליהו (מ״א יח):