אָֽנֹכִי֙ עָשִׂ֣יתִי אֶ֔רֶץ וְאָדָ֖ם עָלֶ֣יהָ בָרָ֑אתִי אֲנִ֗י יָדַי֙ נָט֣וּ שָׁמַ֔יִם וְכׇל־צְבָאָ֖ם צִוֵּֽיתִי׃

אֲנָא בְּמֵימְרִי עֲבַדֵת אַרְעָא וֶאֱנָשָׁא עֲלָהּ בְּרִיתִי אֲנָא בִּגְבוּרְתִּי תְּלֵית שְׁמַיָא וְכָל חֵילֵיהוֹן שֵׁכְלֵילִית:

אנכי. ואיך תצוני על בני, וכל העולם שלי הוא, כי אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני הוא שידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי ונבראו, הטעם משל לדבור, וכן כתיב כי הוא צוה ונבראו (תהלים קמ"ח ה'):

אנכי עשיתי ארץ. ר״ל הלא הכל שלי ובידי לעשות כחפצי באין מוחה ולזה שאלו ואגידה לכם:

צויתי. אני צויתי שיהיו נבראים ומידי בא להם הממשלה בארץ: