אָֽנֹכִי֙ הַעִירֹתִ֣הֽוּ בְצֶ֔דֶק וְכׇל־דְּרָכָ֖יו אֲיַשֵּׁ֑ר הֽוּא־יִבְנֶ֤ה עִירִי֙ וְגָלוּתִ֣י יְשַׁלֵּ֔חַ לֹ֤א בִמְחִיר֙ וְלֹ֣א בְשֹׁ֔חַד אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ {ס}

אֲנָא אַיְתִינֵהּ בִּגְלֵי בִקְשׁוֹט וְכָל אוֹרְחָתֵהּ אֲתַקֵן הוּא יִבְנֵי קַרְתִּי וְגַלְוַת עַמִי יְשַׁלַח לָא בְדָמִין וְלָא בְּמָמוֹן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:

אנכי. וי"ו העירותיהו על כורש:

וכל דרכיו איישר. ולמה זה, כי הוא יבנה עירי:

אנכי העירותיהו. על כורש האמור בתחילת הענין יאמר שהוא העיר לבבי לבוא על בבל ולהחריבה וההערה היה בצדק כי ראויה היא לאבדון:

וכל דרכיו אישר. ר״ל לא יכשל בהליכתו כאלו ילך בדרך ישר ושוה:

הוא יבנה עירי. ר״ל הוא יתן כסף וזהב לבנותה:

וגלותי. ישראל שהגליתים לבבל ישלחם הוא לארצם:

לא במחיר. לא יתן לו מי מחירם ולא יקבל ממי שוחד בעבורם:

העירותיהו. מל׳ התעוררות:

במחיר. ענין חליפות הדבר ושוויו כמו יקחו מקום במחיר (מ״א י):