וַתֹּ֣אמְרִ֔י לְעוֹלָ֖ם אֶהְיֶ֣ה גְבָ֑רֶת עַ֣ד לֹא־שַׂ֥מְתְּ אֵ֙לֶּה֙ עַל־לִבֵּ֔ךְ לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אַחֲרִיתָֽהּ׃ {פ}

וַאֲמַרְתְּ לַעֲלָם אֱהֵי תַקִיפַת מַלְכְּוָן עַד לָא שַׁוִית אִלֵין עַל לִבִּיךְ לָא אִדְכַּרְתְּ לְסוֹפָא:

ותאמרי. בלבך:

[עד וגו']. והיה ראוי שתשימי אלה שעשיתי לעמי על לבך:

לא זכרת אחריתה. של גאותך, או לא זכרת מה היתה אחרית נחלתי כאשר קצפתי עליה:

ותאמרי. חשבת לומר עד עולם אהיה מושלת על כולם:

עד לא שמת וכו׳. עד שבעבור המחשבה ההיא לא שמת אלה הדברים על לבך לחשוב שגם לך יקרה כמקרם:

לא זכרת אחריתה. אחרית וסוף מעשה הרשע ותשלום גמולה: