קָצַ֣פְתִּי עַל־עַמִּ֗י חִלַּ֙לְתִּי֙ נַחֲלָתִ֔י וָאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא־שַׂ֤מְתְּ לָהֶם֙ רַחֲמִ֔ים עַל־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד׃

רְגֵיזִית עַל עַמִי אַפֵיסִית אַחְסַנְתִּי וּמְסַרְתִּינוּן בִידָךְ לָא אִתְמַלֵית עֲלֵיהוֹן רַחֲמִין עַל סָבָא אַתְקֵיפְתָּא מַרְוָתִיךְ לַחְדָא:

קצפתי וגו'. הנה הטעם כאשר קצפתי על עמי, לא רחמת אותם:

והזכיר הזקן לחסרון כוחו ועבור כבודו:

קצפתי. כאשר קצפתי על עמי ומסרתים בידך לא רחמת עליהם ואף על זקן מאד הכבדת העול:

חללתי. מל׳ חולין וגנאי: