קִרְב֧וּ אֵלַ֣י שִׁמְעוּ־זֹ֗את לֹ֤א מֵרֹאשׁ֙ בַּסֵּ֣תֶר דִּבַּ֔רְתִּי מֵעֵ֥ת הֱיוֹתָ֖הּ שָׁ֣ם אָ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה שְׁלָחַ֖נִי וְרוּחֽוֹ׃ {פ}

אִתְקְרָבוּ לְמֵימְרִי שְׁמָעוּ דָא לָא מִן אַוְלָא בְּסִתְרָא מַלְלֵית מֵעִדַן דְאִתְפְּרִישׁוּ עַמְמַיָא מִדְחַלְתִּי תַּמָן אַבְרָהָם אֲבוּכוֹן קָרִיבְתֵּהּ לְפוּלְחָנִי אֲמַר נְבִיָא וּכְעַן יְיָ אֱלֹהִים שַׁלְחַנִי וּמֵימְרֵהּ:

קרבו. אלה דברי הנביא:

לא מראש וגו'. מבתחלה לא אמרתי זה הסוד וזאת הגזירה בסתר:

מעת היותה וגו'. אמר הגאון מכאן רמז כי הנשמה קודם הגוף, ולא אמר כלום, כי הנה הכתוב אומר בתחילה, עתה נבראו ולא מאז, והטעם כאשר נגזרה זאת הגזרה שיצאה מפי השם, אל המלאכים הם השרים הממונים על המלכיות, כאשר הוא כתוב בספר דניאל (דניאל י' כ') שם הייתי גם אני:

ורוחו הוא המלאך, והגאון אמר כי הוי"ו תחת בי"ת, ואמר כי כמוהו דרשו יי ועזו (תהלים ק"ה ד') ואין צורך:

שמעו זאת. האמור למטה:

לא מראש וכו׳. ר״ל מפלת סנחריב שהיתה ראשונה לא דברתיה בסתר אלא בגלוי כי מעת היות הגזרה ההיא הייתי שם לקבל הנבואה ונתפרסמה על ידי:

ועתה. הנה עתה שלחני ה׳ ומלאכו ר״ל ע״י מלאכו באה עלי הנבואה להשמיע עוד חדשות והיא מפלת בבל:

ורוחו. ומלאכו וכן ורוח על פני יחלוף (איוב ה׳):