וְאָמַ֣רְתְּ בִּלְבָבֵ֗ךְ מִ֤י יָֽלַד־לִי֙ אֶת־אֵ֔לֶּה וַאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה ׀ וְסוּרָ֗ה וְאֵ֙לֶּה֙ מִ֣י גִדֵּ֔ל הֵ֤ן אֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י אֵ֖לֶּה אֵיפֹ֥ה הֵֽם׃ {פ}

וְתֵימְרִין בְּלִבִּיךְ מַן רַבִּי לִי יַת אִלֵין וַאֲנָא תִכְלָא וִיחִידָא גַלְיָא וּמְטַלְטְלָא וְאִלֵין מַן רַבִּי הָא אֲנָא אִשְׁתַּאֲרֵית בִּלְחוֹדִי אִלֵין הֵיכָא הֲווֹ:

ואמרת. וגלמודה, יושבת בדד, וכמוהו יהי גלמוד (איוב ג' ז'), ושורש המלה מארבע אותיות והוא תאר השם:

סורה. שם התאר שסרה ממקומה, ולא יתכן היותו פעול, כי סר איננו מהפעלים היוצאים:

ואלה איפה הם. שתי מלות כטעם איו:

מי ילד וכו׳. ר״ל מהיכן באו עם רב כזה:

ואני שכולה. הלא זה ימים רבים הייתי שכולה מהם ויחידית:

גולה וסורה. הלא בני גלו וסרו ממני:

אלה איפה הם. אלה הבאים מאיזה מקום באו:

וגלמודה. יחידית מבלי אנשים וכן הלילה ההוא יהי גלמוד (איוב ג׳:ז׳):

איפה. כמו מאיפה והמלה ההיא יורה על שאלת המקום כמו איפה הם רועים (בראשית ל״ז:ט״ז):