וְהָי֨וּ מְלָכִ֜ים אֹמְנַ֗יִךְ וְשָׂרֽוֹתֵיהֶם֙ מֵינִ֣יקֹתַ֔יִךְ אַפַּ֗יִם אֶ֚רֶץ יִשְׁתַּ֣חֲווּ לָ֔ךְ וַעֲפַ֥ר רַגְלַ֖יִךְ יְלַחֵ֑כוּ וְיָדַ֙עַתְּ֙ כִּי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֵבֹ֖שׁוּ קֹוָֽי׃ {ס}

וִיהוֹן מַלְכַיָא תּוּרְבְּיָנָךְ וּמַלְכְּוַתְהוֹן יְשַׁמְשׁוּנִיךְ עַל אַפֵּיהוֹן עַל אַרְעָא יִשְׁתַּטְחוּן לְמִבְעֵי מִנִיךְ וַעֲפַר רִגְלָךְ יְלַחֲכוּן וְתֵידְעִין אֲרֵי אֲנָא יְיָ דְלָא יִבְהֲתוּן צַדִיקַיָא דִמְסַבְרִין לְפוּרְקָנִי:

והיו מלכים אומניך. כמו אומן את הדסה (אסתר ב' ז'), זה דרך משל לרוב הכבוד שיהיה להן:

וידעת. אז תדע שאני ה׳ והיכולת בידי:

אשר לא יבושו קוי. כי המקוה לדבר ואינו בא תחשב לו לבושה:

אומניך. כן נקרא מגדל תינוקת כמו כאשר ישא האומן את היונק (במדבר יא):

ילחכו ענין לחיכה בלשון וכן כלחוך השור (שם כב):

קוי. מל׳ תקוה: