כִּ֗י עֲשֶׂ֙רֶת֙ צִמְדֵּי־כֶ֔רֶם יַעֲשׂ֖וּ בַּ֣ת אֶחָ֑ת וְזֶ֥רַע חֹ֖מֶר יַעֲשֶׂ֥ה אֵיפָֽה׃ {ס}

אֲרֵי בְחוֹבָא דְלָא יְהָבוּ מַעֲשְׂרַיָא בֵּית עֲסַר אַשְׁכְּרִין דִכְרַם יַעְבְּדוּן בֵּיתָא חֲדָא וּבֵית כּוֹר זֶרַע יַעְבֵּיד תְּלַת סָאִין:

כי עשרת. סך חשבון והטעם רבים:

וטעם צמדי כרם בעבור שהסיגו הגבול והנה רובי הכרמים נצמדים:

בת אחת. מדה אחת והחומר הוא עשרת כורים והבת והאיפה שוות:

כי עשרת וכו׳. מקום עבודת עשרת וכו׳ יעשה בת אחת יין ומקום זרע חומר יעשה איפה אחת ובעבור הרעב יעזבו בתיהם וילכו להם וישארו שממה מבעליהן:

צמדי. ענין זוג כמו צמד בקר (ש״א יא) ועבודת יום אחד בצמד בקר קרוי צמד כרם:

בת. מדת הלח מחזקת ג׳ סאין:

חמר. הוא כור מחזיק ל׳ סאין:

איפה מדת היבש מחזקת שלשה סאין: