בְּאׇזְנָ֖י יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֞א בָּתִּ֤ים רַבִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה יִֽהְי֔וּ גְּדֹלִ֥ים וְטוֹבִ֖ים מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃

אֲמַר נְבִיָא בְּאוּדְנַי הֲוֵיתִי שָׁמַע כַּד אִתְגְזָרֵית דָא מִן קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת אִם לָא בָּתִּין סַגִיאִין לְצָדוּ יְהוֹן רַבְרְבִין וְטָבִין מִבְּלִי יָתֵיב:

באזני. הטעם באזני אני יי' צבאות זה החמס שעשיתי, וכמוהו יי' במראה אליו אתודע (במדבר י"ב ז'), או הוא דברי הנביא, ותחסר מלת אמר או קול:

באזני ה׳ צבאות. באזני אמר ה׳ צבאות ותחסר מלת אמר ומאליו יובן:

אם לא. הוא ענין לשון שבועה כאדם האומר אם לא יהיה כן אזי יהיה ענשי כך וכך ומגזם ואינו אומר וכן אם לא כאשר דמיתי (לקמן יד):

בתים רבים וכו׳. וכאומר הואיל וכן מה תועלת להם מה שלוקחים עוד מגבול החלשים: