ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר׃ {ס}

וַי דְאָמְרִין לְרַשִׁיעַיָא דְמַצְלְחִין בְּעַלְמָא הָדֵין אַתּוּן טָבַיָא וּלְעִנְוְתָנַיָא אָמְרִין אַתּוּן רַשִׁיעַיָא הֲלָא בְּמֵיתֵי נְהוֹרָא לְצַדִיקַיָא יַחֲשׁוֹךְ לְרַשִׁיעַיָא וִיבַסְמוּן פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא לְעָבְדֵיהוֹן וְיֵיתֵי מֵרְדָא לְרַשִׁיעַיָא וְיֵדְעוּן דִבְסוֹפָא מְרִיר חֶטְאָה לֶעָבְדֵיהּ:

הוי. הטעם בעבור שהם מתאוי' שתבאנה הרעות והנה הם כמי שאין לו דעת:

לרע. על עבודת אלילי כנענים היו אומרים שהוא טוב:

ולטוב. הוא עבודת המקום:

שמים חושך וכו׳. כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה ולהתמדת הדבר: