וְנָֽשָׂא־נֵ֤ס לַגּוֹיִם֙ מֵרָח֔וֹק וְשָׁ֥רַק ל֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה מְהֵרָ֖ה קַ֥ל יָבֽוֹא׃

וְיִזְקוֹף אָת לְעַמְמַיָא מֵרָחִיק וְיַכְלֵי לֵיהּ מִסְיָפֵי אַרְעָא וְהָא בִפְרִיעַ מְלַךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ כַּעֲנָנִין קַלִילִין יֵיתֵי:

ונשא. כאילו ישא נס לכל גוי עד שיבא להלחם עם ישראל, וכן ושרק לו:

קל יבוא. בזמן קל יבא, או הוא תואר הבא, והוא הנכון:

ונשא נס. ר״ל יעורר לב האומות היושבים ממרחק לבוא עליהם כאלו נשא להם נס וכאלו שרק להם להתאסף ולבוא:

נס. הוא כלונס ארוך ובראשו בגד ועשוי לרמוז בו ולהתאסף ולבא:

ושרק. הוא קול הנעשה בקבוץ השפתים והוא סימן להתאסף וכן אשרקה להם ואקבצם (זכריה י׳:ח׳):