אֵין־עָיֵ֤ף וְאֵין־כּוֹשֵׁל֙ בּ֔וֹ לֹ֥א יָנ֖וּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן וְלֹ֤א נִפְתַּח֙ אֵז֣וֹר חֲלָצָ֔יו וְלֹ֥א נִתַּ֖ק שְׂר֥וֹךְ נְעָלָֽיו׃

לֵית דִמְשַׁלְהֵי וְלֵית דְמִתְקֵיל בֵּיהּ לָא יְנוּם וְלָא יִדְמוּךְ וְלָא יִשְׁתְּרֵי זְרִיז חַרְצֵיהּ וְלָא תִתְפְּסֵיק עַרְקַת מְסָנֵיהּ:

אין וגו'. ינום, קל מישן, והטעם לא ינום אף כי שישן:

ולא נתק מבנין נפעל:

אין עיף. בהעם הבא לא ימצא בו עיף וכושל:

לא ינום. ר״ל לא יהיה מי מתעצל בדבר:

ולא נפתח. ר״ל לא יהיה למי שום צד עכוב:

נפתח. ענין התרת הקשר כמו יתרי פתח (איוב ל):

אזור. חגורה:

חלציו. מתניו:

נתק. נעתק ממקומו:

שרוך. ענין קשורים כמו מחוט ועד שרוך נעל (בראשית י״ד:כ״ג):