שִׁמְע֥וּ אֵלַ֛י רֹ֥דְפֵי צֶ֖דֶק מְבַקְשֵׁ֣י יְהֹוָ֑ה הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם וְאֶל־מַקֶּ֥בֶת בּ֖וֹר נֻקַּרְתֶּֽם׃

אל צור חוצבתם. ממנו:

קַבִּילוּ לְמֵימְרִי רָדְפֵי קוּשְׁטָא דְבָעָן אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ אִסְתַּכָּלוּ דִי בַּחֲצִיבָא מִטִינָרָא אִתְחָצַבְתּוּן וְכִפְסוּלָא דְמִגוּב רֵיקָן אִתְפְסִלְתּוּן:

שמעו. שב לדבר עם הטובים, המאמינים בדברי הנביא:

וטעם והביטו כמו אל תתמהו איך תשוב ציון מלאה בנים כאשר היתה:

הביטו אל צור. כמו הנני עומד לפניך שם על הצור (שמות י"ז ו'):

[חצבתם]. שחצבתם ממנו וזהו אברהם:

ואל מקבת בור. מגזרת ויקב חור בדלתו (מלכים ב' י"ב י'):

נקרתם. ממנו, זאת שרה:

רודפי צדק. המחזרים לעשות צדק:

אל צור. אל הסלע אשר נחצבתם ממנו:

ואל מקבת. אל נקב הבור אשר יצאתם מנקרה:

חוצבתם. כן נקרא חתוך וכריתות הסלע בלשון המקרא וכן וגם יקב חצב בו (לעיל ה):

מקבת. מלשון נקב ועש״ז נקרא הפטיש מקבת כי ראשו הא׳ חד ובו נוקבין הסלע:

נקרתם. ענין בקוע ונקב כמו בנקרת הצור (שמות לג):