כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ יְהֹוָ֔ה וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}

אֲרֵי לָא בִּבְהִילוּ תִּפְּקוּן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא וּבְעֵירוֹקֵי לָא תִתּוֹבְלוּן לְאַרְעֲכוֹן אֲרֵי מְדַבֵּר קֳדָמֵיכוֹן יְיָ וַעֲתִיד לְכַנָשָׁא גַלְוַתְכוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל:

כי לא בחפזון תצאו. כאשר יצאתם ממצרים:

כי הולך לפניכם. כבוד השם:

וטעם מאספכם. בעבור שהם מפוזרים בגלות, ולפי דעתי כי השם יסוב אותם, כי הכבוד הולך לפניהם ואחריהם, כמו מאסף לכל המחנות (במדבר י' כ"ה):

כי לא בחפזון. אלא לא תצאו בחפזון ובהלה ר״ל עם כי אמרתי שתסורו משם במהירות מ״מ לא תצאו בבהלה כאדם המפחד ולא תלכון במנוסה ורדיפה כאדם הבורח:

כי הולך וכו׳. כי ה׳ הוא ההולך לפניכם והוא המאסף ללכת אחריכם וא״כ תהיו בטוחים ביותר:

כי. אלא:

בחפזון. ענין מהירת הבהלה:

ובמנוסה. מלשון ניסה ורדיפה:

ומאסיפכם ההולך אחר המחנה נקרא מאסף וכן מאסף לכל המחנות (במדבר י׳:כ״ה) וזהו לפי שהוא מאסף כל הנכשלים הנשארים באחרונה: