עֲנִיָּ֥ה סֹעֲרָ֖ה לֹ֣א נֻחָ֑מָה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַרְבִּ֤יץ בַּפּוּךְ֙ אֲבָנַ֔יִךְ וִֽיסַדְתִּ֖יךְ בַּסַּפִּירִֽים׃

חֲשִׁיבָתָא מְקַבְּלָא עוּלְבַּן קַרְתָּא דְאָמְרִין עֲלָה עַמְמַיָא לָא תִתְנְחֵם הָא אֲנָא כָּבֵשׁ בִצְדִידָא אַבְנֵי רִצְפָּתִיךְ וַאֲשַׁכְלְלִינִיךְ בְּאַבְנִין טָבִין:

עניה סוערה. כמו הולך וסוער [יונה א' י"א], או שהיא עומדת בסערה, זאת ירושלם:

בפוך. אבן יקרה שחורה, ויש אומרים שכמוהו נפך ספיר (שמות כ"ח י"ח):

אבניך. שיבנו בהם:

בספירים. אבנים יקרות אדומות, כאשר פירשתי במגילת איכה (איכה ד' ז'):

עניה סוערה. על ירושלים יאמר שהיא כעניה מרעדת כמרוח סערה ואין מי לנחמה:

מרביץ בפוך אבניך. אבני הרצפה ארביץ ואשכוב בפוך כי ישפך מתחת רצפת האבנים במקום החול כי כן הדרך לשפוך חול תחת אבני הרצפה להשכיב בהם האבנים ויסדתיך. אשים היסודות באבני ספיר:

מרביץ. מל׳ רביצה והשכבת האבן:

בפוך. הוא הכחול והוא דק כעין החול ובו הנשים צובעות עיניהם כמו ותשם בפוך עיניה (מ״ב ט):

בספירים. שם אבן יקר: