הֵ֣ן גּ֤וֹי לֹֽא־תֵדַע֙ תִּקְרָ֔א וְג֥וֹי לֹֽא־יְדָע֖וּךָ אֵלֶ֣יךָ יָר֑וּצוּ לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵאֲרָֽךְ׃ {ס}

הָא עַם דְלָא תֵידַע יִפְלְחִינָךְ וְעַם דְלָא יֵדְעוּךְ יִרְהֲטוּן לְאַסָקָא לָךְ מִסִין בְּדִיל יְיָ אֱלָהָךְ וּלְקַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי שַׁבְּחָךְ:

הן גוי לא תדע. גוי לא היית יודעו תקרא, שיבוא אליך, כטעם לעבדי קראתי (איוב י"ט ט"ז):

אליך ירוצו. והנה התברר מה שפירשתי:

פארך. מלה זרה בדקדוק, כי אין כמוה בפעלים השלמים, רק בנחים כמו כשמעתו ענך (ישעיהו ל' י"ט):

הן גוי וכו׳. ר״ל כמו שמתקיים החסד שהבטחתי לדוד כן תתקיים החסד שהבטחתי לך כי באמת גוי אשר לא תדע מעולם תקרא אליך לשמש אותך:

לא ידעוך. אשר הם לא ידעוך מעולם:

אליך ירוצו. להיות סרים למשמעתך:

למען ה׳. ר״ל לא למען כח זרועך כ״א למען ה׳ השוכן בקרבך:

ולקדוש וגו׳. למען קדוש ישראל אשר נתן לך פאר להשרות שכינתו בקרבך וכפל הדבר במ״ש:

ירוצו. מל׳ ריצה ורדיפה:

פארך. מלשון פאר ויופי: