אַשְׁרֵ֤י אֱנוֹשׁ֙ יַֽעֲשֶׂה־זֹּ֔את וּבֶן־אָדָ֖ם יַחֲזִ֣יק בָּ֑הּ שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וְשֹׁמֵ֥ר יָד֖וֹ מֵעֲשׂ֥וֹת כׇּל־רָֽע׃ {ס}

טוּבֵי אֱנָשׁ דְיַעְבַּד דָא וּבַר אֱנָשָׁא דְיִתְקֵף בָּהּ יִטַר שַׁבְּתָא מֵאַחֲלוּתֵהּ וְיִטֵר יְדוֹהִי מִלְמֶעְבַּד כָּל דְבִישׁ:

יעשה זאת. המצוה שאמר והיא שמור שבת מחללו, וידוע כי שבת סימן התיו לנקבה, אולי זה בא כאילו אמר יום שבת, או יהיה וי"ו מחללו חלול השמור, כי עם כל פועל שם הוא בכח הלשון ואם לא נכתב, כאשר פירש רבי משה הכהן ז"ל במלת ותצפנו (יהושע ב' ד') שהוא שב ללקח, וכמוהו וברב יועצים תקום (משלי ט"ו כ"ב), והטעם עצה ואם לא נכתב:

יעשה זאת. את האמור למטה שישמור את השבת מלחללו כי הוא יסוד מוסד על אמונת חידוש העולם וא״כ בזה בודאי ישמור ידו מעשות כל רע הואיל ומאמין שיש בורא:

אנוש. שם משמות אדם:

יחזיק. יאחז:

מחללו. כמו מלחללו: