כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִשָּׂ֗א שֹׁכֵ֥ן עַד֙ וְקָד֣וֹשׁ שְׁמ֔וֹ מָר֥וֹם וְקָד֖וֹשׁ אֶשְׁכּ֑וֹן וְאֶת־דַּכָּא֙ וּשְׁפַל־ר֔וּחַ לְהַחֲיוֹת֙ ר֣וּחַ שְׁפָלִ֔ים וּֽלְהַחֲי֖וֹת לֵ֥ב נִדְכָּאִֽים׃

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר רָמָא וּמְנַטְלָא דְשָׁרֵי בִשְׁמַיָא וְקַדִישׁ שְׁמֵהּ בְּרוּמָא שְׁרֵי וְקַדִישָׁא שְׁכִנְתֵּהּ אֲמַר לְמִפְרַק לִתְבִירֵי לִבָּא וּלְמַכִּיכֵי רוּחָא לְקַיָמָא רוּחַ מַכִּיכִין וּלְמִסְעַד לֵב תְּבִירִין:

רם ונשא. שמו:

שוכן עד. עד עולמי עד, עד שלא יוכל אדם לספור, והטעם נצח, וטעם שוכן כי כל הנבראים יש להם תנועה גם לכוכבים תנועה כנשמה:

מרום וקדוש אשכון וגו'. והטעם כי אשכון עם המלאכים למעלה, ועם דכא שהוא בארץ, (וטעם אשכון) להחיות רוח שפלים, או אשכון מרום להחיות אלה השפלים:

כי כה אמר וכו׳. מוסב למעלה לומר טוב לחסות בה׳ כי הוא משגיח בכל כי כה אמר ה׳ המרומם והמנושא השוכן נצח כי לא יתואר בו תנועה כאשר בנבראים:

וקדוש שמו. שמו מקודש ונבדל ואין ערוך אליו:

מרום וכו׳. ר״ל וזהו אמריו אשר יאמר אני שוכן במקום במקום קדוש עכ״ז אני עם הדכא ושפל רוח להשגיח להחיות רוח שפלים וכו׳:

עד. ענינו נצח וכן בטחו בה׳ עדי עד (לעיל כו):

דכא. כתות ומשובר:

ושפל רוח. כן נקרא העניו:

נדכאים. כתותים: