וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצׇּהֳרָֽיִם׃

וְתִתְפַּח קֳדָם כַּפְנָא נַפְשָׁךְ וּנְפַשׁ מְסַגְפָא תִּשְׂבַּע וְיִדְנַח בַּחֲשׁוּכָא נְהוֹרָךְ וְקִבְלָךְ יְהֵי כְטִהֲרָא:

ותפק. כטעם ויפק רצון מיי (משלי ח' ל"ה), והנה נפשך כדרך פעול:

ונפש נענה תשביע. לעולם ענוי דבק עם נפש הוא צום, ומלת תשביע לעדה:

וזרח בחשך. אפי' בחשך לילה יזרח אורך, והטעם כאשר תבוא רעה לעולם אתה תנצל:

ותפק. תוציא לרעב את רצונך הטוב לדבר דברי נחומים בעת תתן לו המאכל:

ונפש נענה. נפש המעונה ברעב תתן לה די שבעה:

וזרח בחושך אורך. בהיות בעולם חשכת הצרות יזרח אורך ולא תהיה נכלל עמהם:

ואפלתך. אם תהיה לך אפלת צרה תשוב כמו הצהרים בהזרחת אור ישועה:

ותפק. ותוציא כמו זממו אל תפק (תהילים ק״מ:ט׳):

נפשך. ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ״ב):

נענה. מלשון עינוי:

וזרח. ענין הארה:

ואפלתך. מלשון אופל וחושך:

כצהרים. היא עת עמידת השמש בחצי השמים: