הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃

הֵן לְתַחֲרוּ וּלְמַצוּ אַתּוּן צַיְמִין וּלְמִמְחֵי בְּכוּרְמֵיזָא דְרִשְׁעָא לָא תִתְעֲנוּן תַּעֲנִין כְּאִלֵין לְאַשְׁמָעָא בִמְרוֹמָא קָלְכוֹן:

באגרוף רשע. דבר קשה שיוכה בו, ובדברי הקדמונים ז"ל בעלי אגרופין [פסחים נ"ג], וכמוהו באבן או באגרוף (שמות כ"א י"ח), וי"א חתיכת עפר קשה, כמו מגרפותיהם (יואל א' י"ז):

לא תצומו כיום. טעמו כיום הזה:

הן לריב וכו׳. באמת הצום היא סיבה לכם לחטוא לריב ולהתקוטט זה עם זה ולהכות באגרוף כי הדרך להתאסף יחד בימי הצום והאדם מצוי עם שונאו ומתקוטט עמו ובאים לידי הכאה:

באגרוף רשע. כי כשמכה בה קרויה אגרוף רשע:

לא תצומו כיום. אינכם צמים כמשפט יום הצום להתפלל לפני להשמיע קולכם אל השמים:

ומצה. ענין מריבה כמו וזדון יתן מצה (משלי י״ג:י׳):

באגרוף. כן יקרא היד הכפופה באצבעותיה וכן באבן או באגרוף (שמות כ״א:י״ח):

במרום. בשמים הרמים: