הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃

הֲלָא תְפַרְנֵס לְכַפְנָא מִלַחְמֵךְ וַחֲשִׁיבִין מְטַלְטְלִין תָּעֵיל לְגוֹ בֵיתָא אֲרֵי תֱחֶזֵי עַרְטִילָאָה וּתְכַסִינֵהּ וּמִקָרִיב בִּשְׂרָךְ לָא תִכְבּוֹשׁ עֵינָךְ:

הלא פרוש. כמו פורש אין להם (איכה ד' ד') וכמוהו פריסת מלכותך (דניאל ה' כ"ח), והטעם פריסת ככר לחם:

מרודים. המ"ם שורש, והנה הוא כמו מעונים (דברי הימים א' ד' מ"א), וכמוהו זכור עניי ומרודי (איכה ג' י"ט):

תביא בית. בית שלך:

ומבשרך לא תתעלם. כמו קרוב, כמו אחינו בשרנו הוא (בראשית ל"ז כ"ז):

הלא פרוס. באמת ביום ההוא פרוס לחמך ותן למי שהוא רעב ואין לו מה יאכל ועניים מרודים. עניים הנאנחים על כי לא ימצאו מקום לחסות בו הביאם אל ביתך. כי תראה. כאשר תראה ערום מבלי לבוש תכסהו משלך:

ומבשרך. לא תתכסה עצמך מקרובך לבל יראוך:

פרוס. ענין שבירה ובציעה וכן פורש אין להם (איכה ד׳:ד׳):

מרודים. נאנחים ונאנקים כמו אריד בשיחי (תהלים נ״ה):

ומבשרך. מקרובך כמ״ש כי אחינו בשרנו הוא (בראשית ל״ז:כ״ז):

תתעלם. מלשון העלם והסתר: