עַל־כֵּ֗ן רָחַ֤ק מִשְׁפָּט֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תַשִּׂיגֵ֖נוּ צְדָקָ֑ה נְקַוֶּ֤ה לָאוֹר֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ לִנְגֹה֖וֹת בָּאֲפֵל֥וֹת נְהַלֵּֽךְ׃

עַל כֵּן אִתְרָחַק דִינָא מִנָנָא וְלָא מְעַרְעָן לָנָא זַכְוָן סַבַּרְנָא לְנֵיהוֹר וְהָא חֲשׁוֹךְ לְזֵיהוֹר וְהָא כִדְבְּקַבְלָא אֲנַחְנָא מְהַלְכִין:

על כן וגו'. הנביא ידבר על לשון ישראל שיאמרו בגלות:

לנגוהות. כפול בטעם:

על כן. בעבור זה רחק משפט שאין המקום שופט משפטנו לקחת נקם מיד העכו״ם ולא תשיגנו צדקה. הצדקה שהבטיח לנו המקום לא השיגו אותנו:

נקוה לאור. ר״ל אנו מקוים לישועה ובא עוד צרה:

לנגוהות. אנו מקוים לנגוהות ולא כן הוא כי נהלך בחושך והוא כפל עניין במ״ש:

תשיגנו. ענין קריבה:

לנגוהות. מלשון נוגה והארה כמו מנוגה נגדו (תהלים יח):

באפלות. מלשון אופל וחושך: