וָאֹמַ֕ר עַד־מָתַ֖י אֲדֹנָ֑י וַיֹּ֡אמֶר עַ֣ד אֲשֶׁר֩ אִם־שָׁא֨וּ עָרִ֜ים מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֗ב וּבָתִּים֙ מֵאֵ֣ין אָדָ֔ם וְהָאֲדָמָ֖ה תִּשָּׁאֶ֥ה שְׁמָמָֽה׃

וַאֲמָרִית עַד אֵימָתַי יְיָ וַאֲמַר עַד דְיִצְדוּן קִרְוַיָא מִבְּלִי יָתֵיב וּבָתַּיָא מִבְּלִי אֱנָשָׁא וְאַרְעָא תֶּחֱרוּב וְתִצְדֵי:

ואומר. ביקש הנביא לדעת עד מתי תעמוד זאת הרעה שלא יבינו ולא ישובו, והנה התשובה עד שתהיה הארץ שממה:

עד מתי. יהיה לבם אטום מלהבין:

עד אשר וכו׳. ר״ל לבם יהיה אטום עד שיבוא הפורעניות ויהיו עריהם חרבה ובתיהם שממה:

אם. כמו אשר וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

שאו. תשאה ענין שממון וכן ושאיה יוכת שער (לקמן כד):