וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶר (מטעו) [מַטָּעַ֛י] מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר׃

וְעַמִיךְ כּוּלְהוֹן זַכָּאִין לַעֲלַם יַחְסְנוּן אַרְעָא נִיצְבָא דְחֶדְוָתִי עוֹבַד גְבוּרְתִּי לְאִשְׁתַּבָּחָא:

נצר. כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיהו י"א א'):

מעשה ידי להתפאר. כדרך בן אדם שישמח במעשיו בהיותם מתוקנים:

ועמך. העם הנשאר בך יהיו כולם צדיקים כי הרשעים יכלו בחבלי המשיח:

לעולם יירשו ארץ. הם ירשו הארץ לעולם ולא יגלו עוד ממנה:

נצר מטעי. הענף אשר נטעתי מעשה ידי הוא ויש מה להתפאר בו ר״ל העם אשר בחרתי אתפאר בו כי יהיו צדיקים ותמימים:

נצר. ענף כמו ונצר משרשיו יפרה (לעיל יא):

מטעי. מלשון נטיעה: