מִי־אֵ֖לֶּה כָּעָ֣ב תְּעוּפֶ֑ינָה וְכַיּוֹנִ֖ים אֶל־אֲרֻבֹּתֵיהֶֽם׃

מַן אִלֵין דְאָתָן בִּגְלֵי כַּעֲנָנִין קַלִילִין וְלָא אִתְעַכָּבָא גַלְוָתָא דְיִשְׂרָאֵל דְמִתְכַּנְשִׁין וְאַתְיָן לְאַרְעֲהוֹן הָא כְיוֹנִין דְתַיְבָן לְגוֹ שׁוֹבְכֵיהוֹן:

מי אלה. הטעם על הבנים, והנה קומי אורי [לעיל א'] ידבר עם ציון:

אל ארובותיהם. הם החלונות ששם קנם:

מי אלה. כאלו הבריות ישאלו על בני הגולה מי אלה אשר ממהרים לשוב כעפיפת הענן וכיונים הממהרים לעוף אל ארובותיהם הם חלונות השובך:

כעב. כענן:

תעופינה. מלשון עפיפה ופריחה:

ארובותיהם. מלשון ארובה וחלון כמו וארובות השמים (בראשית ז׳:י״א) ור״ל חלונות השובך והוא מקום מדורם: