אֲמָרַת יְרוּשְׁלֵם מֶחְדָא אֶחְדֵי בְּמֵימְרָא דַייָ תְּבוּעַ נַפְשִׁי בְּפוּרְקָנָא דֶאֱלָהִי אֲרֵי אַלְבְּשַׁנִי לְבוּשִׁין דְפוּרְקַן מְעִין דִזְכוּ עִטְפַנִי כַּחֲתָנָא דְמִצְלַח בִּגְנוּנֵהּ וּכְכַהֲנָא רַבָּא דְמַתְקַן בִּלְבוּשׁוֹהִי וּכְכַלְתָא דְמִתְקַשְׁטָא בְתִיקוּנָהָא:
שוש וגו'. אז יאמר ישראל שוש אשיש:
יעטני. פועל עבר מגזרת עוטה אור כשלמה (תהלים ק"ד ב'), והם שני בניינים [צ"ל שרשים]:
כחתן יכהן פאר. הוא פועל יוצא, שהוא מצטרך לפאר נפש כאשר פירשתי במלת ישרתונך (ישעיהו ס' ז'):
תעדה כליה. הם הקשורים על גרגרותיה:
שוש אשיש. אז יאמר ישראל שוש אשיש בתשועת ה׳ תגל נפשי בעזר אלהי:
כי הלבישני וכו׳. ר״ל סבב אותי בישע ובצדקה כלבוש המסבב את הגוף וכמעיל המעטף את הלובשו:
כחתן. כמו החתן אשר יגדיל פארו וכמו הכלה אשר תתקשט כלי תכשיטים:
שוש אשיש. ענין שמחה:
תגל. מל׳ גילה וששון:
ישע. מל׳ תשועה:
מעיל. שם מלבוש מה:
יעטני. ענין עטיפה:
יכהן. ענין גדולה:
תעדה. מלשון עדי וקשוט כמו ועדית עדי (יחזקאל כג):
