ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְהֹוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹיְבָֽיו׃

קַל אִתְרְגוֹשָׁא מֵקַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם קָלָא מַהֵיכְלָא קַל מֵימְרָא דַייָ דִמְשַׁלֵים גַמְלָא לְבַעֲלֵי דְבָבוֹהִי:

קול שאון מעיר. ציון:

קול מהיכל. השם, הוא בית השם, או השמים כי יקראו היכל הקודש, וטעם קול שישמע בכל העולם נקמת השם בהם:

לאויביו. הם המנדים:

קול שאון מעיר. אז יצא קול שאון מעיר ציון וחוזר ומפרש שיצא הקול מן היכל ה׳ העומד בציון ולתוספת ביאור אמר שזהו קול ה׳ היוצא לאיים על עכו״ם לשלם גמול לאויביו הם גוג ומגוג כמ״ש ויצא ה׳ ונלחם בגוים (זכריה י״ד:ג׳):

שאון. ענין המייה: