וְדִבַּרְתִּ֤י מִשְׁפָּטַי֙ אוֹתָ֔ם עַ֖ל כׇּל־רָעָתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לְמַעֲשֵׂ֥י יְדֵיהֶֽם׃

וַאֲמַלֵיל פּוּרְעֲנוּת דִינִי מִנְהוֹן עַל כָּל בִּשְׁתֵּיהוֹן דִשְׁבָקוּ פּוּלְחָנִי וְאַסִיקוּ בּוּסְמִין לְטַעֲוַת פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא וְאִשְׁתַּעְבְּדוּ לְעוֹבָדֵי יְדֵיהוֹן:

ודברתי. אז אדבר עמהם משפט ר״ל אביא עליהם משפט הגמול בעבור רעתם:

ודברתי משפטי אותם, וה' יסדר משפטו וטענותיו לפני השופטים האלה על עמו על כל רעתם, לבקש דין מאתם, אשר עזבוני ר"ל כי רעתם היא משולשת, א. אשר עזבוני, ב. שאם היו עוזבים אותי ולא היו עובדים אלהים אחרים היה לימוד זכות עליהם שעשו זה מצד חפצם בחפשיות, אבל הם קטרו לאלהים אחרים, הגם שעבודתם כבדה יותר, ואם היו ממירים כבודם לבעבור השגת תועלת וכדומה לא היה החטא גדול כל כך אבל הם, ג. השתחוו למעשה ידיהם שעשו בעצמם ויודעים שאין בו ממש: