וְאַתָּה֙ תֶּאְזֹ֣ר מׇתְנֶ֔יךָ וְקַמְתָּ֙ וְדִבַּרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י אֲצַוֶּ֑ךָּ אַל־תֵּחַת֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם פֶּֽן־אֲחִתְּךָ֖ לִפְנֵיהֶֽם׃

וְאַתְּ תִּתְקֵף חַרְצָךְ וּתְקוֹף וְתִתְנַבֵּי לְהוֹן יַת כָּל דַאֲנָא מְפַקֵיד לָךְ לָא תִתְמְנַע מִלְאוֹכָחוּתְהוֹן דִלְמָא אֲתַבְּרִינָךְ קָדָמֵיהוֹן:

תאזור מתניך. הוא ענין זרוז כי החגור במתניו הוא מזורז:

אל תחת מפניהם. אל תפחד מפניהם מלומר להם את כל דברי:

פן אחתך. כי כשתפחד אשבור אותך לפניהם ויוכלו לך להזיקך לכן אל תפחד ובטח עלי ואז לא יוכלו לך:

תאזור. מלשון אזור וחגורה:

תחת. אחתך ענין פחד ושבר כמו אל תערוץ ואל תחת (יהושע א׳:ט׳):

ואתה, אולם טרם אושיב השופטים האכזרים האלה אתרה בם תחלה על ידך, כמו שמתרין בבע"ד ע"י שליח ב"ד, ולכן תאזר מתניך ולא תמתין עד שיבואו אצלך רק וקמת ללכת אליהם, ולא תדלג דבר מדברי רק ודברת את כל אשר אנכי מצוך מבלי להפיל דבר, וגם אל תחת מפניהם לחנוף להם כי אז אחתך לפניהם לא אם תעיז פנים נגדם: