עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחׇכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃

וְכִדְנָא תֵימְרוּן לְהוֹן אֲנַחְנָא פַּלְחִין לִדְעָבֵיד אַרְעָא בְּחֵילֵי שַׁכְלֵיל תֵּבֵל בְּחוּכְמָתֵיהּ בְּסוּכְלָתָנוּתֵיהּ תְּלָא שְׁמַיָא:

עושה ארץ בכחו. עתה בא לגמור דבריו שאמר ה׳ אלהים אמת וכו׳ ואמר הוא העושה ארץ בכוחו:

מכין תבל. המקומות המיושבות מכין בהם בחכמתו כל הדברים הנצרכים שמה:

נוטה שמים. אמר בל׳ שאלה מנטיות אוהל:

תבל. הם המקומות המיושבות מבני אדם:

עושה, אבל ה' הוא עשה ארץ ושמים אלה, הארץ בכלל עשה בכחו וגבורתו, והתבל שהוא חלק הארץ המיושב הכין בחכמתו שיהיה ראוי לישוב בני אדם, ושכולם ימצאו בם כל צרכיהם, ואת השמים נטה עליהם כאהל בתבונתו, (ואמר עושה ארץ בלשון הווה כי הוא עושה ומכין תמיד ומחדש בכל יום מעשי בראשית על ידי השגחתו התמידית):