אִם־יָצָ֣אתִי הַשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְאִם֙ בָּ֣אתִי הָעִ֔יר וְהִנֵּ֖ה תַּחֲלוּאֵ֣י רָעָ֑ב כִּֽי־גַם־נָבִ֧יא גַם־כֹּהֵ֛ן סָחֲר֥וּ אֶל־אֶ֖רֶץ וְלֹ֥א יָדָֽעוּ׃ {ס}

אִם נְפָקֵית לְחַקְלָא וְהָא קְטִילֵי חַרְבָּא וְאִם עֲלֵית לְקַרְתָּא וְהָא מְמַרְעֵי כַפְנָא אֲרֵי אַף סָפַר אַף כָּהֵן אִתְפְּנִיאוּ לִסְחוֹרְתְּהוֹן עַל דִי מַה בְּאַרְעָא וְלָא בַקָרוּ:

והנה חללי חרב. והנה מושלכים חללי חרב:

והנה תחלואי רעב. שוכבים חולים מעקת הרעבון:

כי גם נביא. ר״ל ובדין הוא כי עשו הרע כי גם נביא השקר וכהן הבעל סבבו מעיר אל עיר לנבאות להם ולא ידעו מה מדבר ה׳ כי נבאו בשקר:

חללי. הרוגים:

תחלואי. מל׳ חולי:

סחרו. ענין סבוב ועל שם זה נקרא התגר בשם סוחר כי מסבב אחר הסחורה לקנותה: