אָבְלָ֣ה יְהוּדָ֔ה וּשְׁעָרֶ֥יהָ אֻמְלְל֖וּ קָדְר֣וּ לָאָ֑רֶץ וְצִוְחַ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם עָלָֽתָה׃

אִתְאַבָּלוּ דְבֵית יְהוּדָה וְקִרְוֵיהוֹן חֲרוֹבָא אִתְחַפִיאוּ אֲפֵּיהוֹן אֶכְרוֹם אוּכְמִין כְּקִדְרָא אִתְרְטִישׁוּ לְאַרְעָא וְצִוְחַת יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם סְלֵיקַת:

אבלה יהודה. עם יהודה תאבל:

ושעריה. שערי ערי יהודה נכרתו ונשמדו להתדמות לשחרות הארץ והוא ענין מליצה לומר שהיה צער בעולם על מניעת הגשמים:

וצוחת ירושלים. עם כי היא שרתי במדינות נחסר לחמה ומימה וצעקת אנשיה עלתה למעלה:

אומללו. ענין כריתה כמו כי אומלל אני (תהילים ו׳:ג׳):

קדרו. ענין שחרות וחושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳):

וצוחת. מלשון צווחה וצעקה:

אבלה יהודה כלל המדינה, וגם שעריה אומללו הם הערים הבצורות, וגם צוחת ירושלים עלתה שהיא עיר הממלכה שכבר נחרבו ע"י נבוכדנצר, וחוץ מזה נוסף צרת עצירת גשמים: