לָכֵ֛ן הִנֵּה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ חַי־יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

בְּכֵן הָא יוֹמַיָא אָתָאן אָמַר יְיָ וְלָא יְהוֹן מִשְׁתְּעָן עוֹד בִּגְבוּרְתָּא דַייָ דְאַסֵיק יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

לכן. ר״ל הואיל והצרות יהיו מרובות כ״כ לכן תהיה גאולת בבל חשובה עד מאד כי אז לא יאמר עוד מי בשבועתו חי ה׳ אשר העלה וכו׳ מארץ מצרים:

העלה. מל׳ עליה:

לכן הנה ימים באים, ר"ל מצד זה יהיה נס של גאולה אחרונה גדול מנס של יצ"מ, עד שלא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה מא"מ כי אם חי ה' וכו' וזה מג' טעמים א. ששם הייתם בארץ אחת ואז יהיה מארץ צפון ומכל הארצות, ב. שהחטאים שבעבורם גליתם לשעבוד מלכיות היו חטאים גדולים עד אשר הדיחם שם כמי שמדיח את בנו המורד ומגרשו מביתו שקשה שישיב אותו אליו, ג. שהגאולה אז תהיה חשובה בעיניהם יותר מן הגאולה הראשונה שאז עדיין לא היה א"י שלהם, ועתה כבר זכו בארץ וכבר ירשו אותה שתגדל השמחה אם ישובו לארצם, וז"ש והשבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם: