וְשִׁלַּמְתִּ֣י רִאשׁוֹנָ֗ה מִשְׁנֵ֤ה עֲוֺנָם֙ וְחַטָּאתָ֔ם עַ֖ל חַלְּלָ֣ם אֶת־אַרְצִ֑י בְּנִבְלַ֤ת שִׁקּֽוּצֵיהֶם֙ וְתוֹעֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם מָלְא֖וּ אֶת־נַחֲלָתִֽי׃ {פ}

וַאֲשַׁלֵם לְתִנְיָנִין כְּקַדְמְאִין עַל חַד תְּרֵין חוֹבֵיהוֹן וְחַטָאֵיהוֹן עַל דְאַחִילוּ יַת אֲרַע בֵּית שְׁכִנְתִּי בְּנִבְלַת שִׁקוּצֵיהוֹן וְתוֹעֲבַתְהוֹן מְלוֹ יַת אַחְסַנְתִּי:

ושלמתי ראשונה. טרם בוא הגאולה אשלם להם בתחלה על מה ששנו בעון אבותם לכפלם שוב:

בנבלת. במה שהעמידו בה עכו״ם:

ותועבותיהם. עם תועבותיהם מלאו את נחלתי וכפל הדבר במ״ש:

משנה. מל׳ שנים וכפל:

חללם. מלשון חלול:

שקוציהם. מלשון שקץ ושרץ:

ושלמתי, ובכ"ז אשלם ראשונה עונם וחטאתם שעשו בפועל, לא על הדרכים והמדות הצפונים בעומק הנפש, יען כי עונם הם משנה, א. מה שחללו את ארצי שלא שמרו שמטה ומצוות התלויות בארץ, גם מה שטמאו את הארץ במעשיהם כמ"ש כי הדם הוא יחניף את הארץ ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, ב. מה שעשו נגד הבהמ"ק כי בנבלת שקוציהם מלאו את נחלתי כמנשה שהעמיד צלם בהיכל, וזה אשלם ראשונה, כי הדרכים והמחשבות הם דברים נסתרים שבינם ובין המקום: