יְהֹוָ֞ה עֻזִּ֧י וּמָעֻזִּ֛י וּמְנוּסִ֖י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֤ם יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי־אָ֔רֶץ וְיֹאמְר֗וּ אַךְ־שֶׁ֙קֶר֙ נָחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ הֶ֖בֶל וְאֵֽין־בָּ֥ם מוֹעִֽיל׃

יְיָ תּוּקְפִי וְרוּחְצָנִי וּמְשֵׁיזְבִי בְּעִדַן עָקָא לְשֵׁמַע גְבוּרְתָּךְ עַמְמִין יֵיתוּן מִסְיָפֵי אַרְעָא וְיֵמְרוּן בְּרַם לְשִׁקְרָא פְּלָחוּ אֲבָהָתָנָא לִלְמָא וְלֵית בְּהוֹן הֲנָאָה:

ה׳ עוזי ומעוזי. אמר הנביא אתה ה׳ חזקי וכפל המלה לחוזק הענין:

ביום צרה. כשבא צרה אני נס אליך להמלט והוא ענין מליצה לומר אז אבטח בך:

אליך. הן ידעתי שסוף הדבר יהיה שהגוים מקצות הארץ יבואו אליך להאמין בך ויאמרו האלילים אשר נחלו אבותינו להיות להם לאלהים אך המה שקר והבל ואין בהם תועלת:

עוזי ומעוזי. ענין חוזק:

ומנוסי. מלשון ניסה ובריחה:

מאפסי. מקצות כי בקצות הארץ כאלו אפס וכלה:

מועיל. מלשון תועלת:

ה' עזי, הנביא שם פניו להתפלל על מה שא"ל ה' שיענישם בעון ע"א שעבדו, למה יענישם, הלא הוא דבר שאין בו ממש, והוא כשחוק תינוקות בעלמא, וכמו שטען משה רבינו ע"ה מי מתקנא במי כמ"ש במדרש, ואם מפני שעי"כ כחשו בה' הלא אתה עזי ומעזי וכולם יודעים אלהותך, והלא לעתיד אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויכירו ששקר נחלו אבותיהם, וא"כ מה תתקנא בע"א: