וְלֹא־תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכׇל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְקִדַּשְׁתֶּם֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃

וְלָא תִפְקוּן מַטּוּל מִבָּתֵּיכוֹן בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא וְכָל עֲבִידְתָּא לָא תַעְבְּדוּן וּתְקַדְשׁוּן יַת יוֹמָא דְשַׁבְּתָא כְּמָא דְפַקְדֵית יַת אֲבָהַתְכוֹן:

ולא תוציאו וכו׳. אל החוץ:

וכל מלאכה. ושום מלאכה:

וקדשתם. מבלי לחללו בדבר הנאסר בשבת:

ולא תוציאו משא מבתיכם, פי' רד"ק חוץ לשערי העיר, ר"ל כי ירושלים דלתותיה נעולות בלילה ואין לה דין רשות הרבים, וי"ל שהזהיר גם על הכרמלית ששלמה גזר עירובין, ועז"א וכל מלאכה לא תעשו אף מלאכה דרבנן, וקדשתם בשביתה ועונג: